חייך, אכלת אותה. בשנות ה-90 זה היה אחד המשפטים היותר שכיחים שהיו בטלביזיה וניתן לומר שכולנו נכבשנו על ידי כוחן של מצלמות נסתרות. השיטה הייתה די פשוטה: מציבים מצלמות נסתרות ובונים תכנית שתפיל בפח עוברי אורח תמימים. בשלב מאוחר יותר, כאשר לצופים החל להיות נמאס לחזות באנשים "פשוטים" החליט יגאל שילון לשתול מצלמות נסתרות גם אצל סלבריטאי ארצנו הקטנטונת. באותה תקופה מי שלא נפל ברשתן של מצלמות נסתרות לא היה סחורה חמה בשוק.
הסלבס נלחמו להיות מצולמים על ידי מצלמות נסתרות, זה לא היה משנה כלל שהם הוצגו במערומיהם, דקות התהילה וקבלת הפסלון מידיו הזחוחות של יגאל שילון היו שווים הכול. מצלמות נסתרות אינן המצאה ישראלית כמובן וכך קרה שהרבה מן התכניות הראשונות שהגיעו לארץ הועתקו מפורמטים זרים. בין תכניות המתיחות הראשונות בארץ ניתן להזכיר את "בננה ספליט" שהייתה תכנית די הזויה בכיכובו של ראלף עינבר ( מי זה?) שהשתמש באותו פורמט של מצלמות נסתרות וכמובן את יהודה ברקן שהפך את הפורמט של מצלמות נסתרות לסרטי פולחן שזכו לפופולאריות עצומה בישראל. גם ברקן כמו ראלף ענבר ויגאל שילון בשלב מאוחר, יותר הבינו שהצופים רוצים לראות דם. מצלמות נסתרות מספקות לצופים אפשרות לצחוק על מישהו אחר. זה לא משנה איזה יום עבודה עבר עלינו, אם אנחנו מצליחנים או מפסידנים, כולנו היינו מתייצבים כל יום שלישי מול ערוץ 2 וצופים בפניו המדושנות עונג של יגאל שילון. כל מה שהצופים רצו זה שעה וחצי בה הם יוכלו ליהנות מצרותיהם של אנשים אחרים. אומרים שאין שמחה כמו השמחה לאיד.
בתור אוהד הפועל ת"א אני די מזדהה עם המשפט הזה. מצלמות נסתרות הציגו אנשים רגילים מהיישוב במערומיהם ותך כדי מצבים מביכים. הפורמט של מצלמות נסתרות באיזשהו שלב די מיצה את עצמו ואז הגיעה התכנית ג'קאס לטלוויזיה. ג'קאס לא הסתפקו במתיחות סטייל יגאל שילון אלא עלו מדרגה והקצינו את התנהגותם מתך רצון להיות שונים. בתכנית היו מטמינים מצלמות נסתרות בדיוק כמו בפורמט המקורי אולם השחקנים היו עושים מתיחות זולות ומגעילות על מנת למתג את עצמם "כמשהו אחר". הרי בואו נחשוב לרגע. הכול החל למעשה כאשר בראשיתן של המתיחות היה מישהו שהיה מצולם על ידי מצלמות נסתרות מחליק על קליפת בננה ברחוב. לא היו צריכים להשקיע יותר מידיי בתאורה ובבימוי. החלקה על בננה אל מול עיניהם של עוברי אורח יכולה עד היום להצחיק אותנו למרות שברור לנו מה יקרה ברגע שאותו אדם יחליק. כפי שכבר ציינתי קודם לכן, מצלמות נסתרות גורמות לנו הצופים להתנהג בצורה בה לא היינו רוצים שיתנהגו אלינו. זה מקביל לכך שלפעמים אנחנו מזדהים עם דמויות רעות בסרטים או בטלנובלות. זה לא שאנחנו באמת רוצים להיות כמוהם, אולם, דרך ההזדהות עם השחקן הרע אנחנו יכולים לתעל כעסים ומעשים שלא נעשה בחיי היום יום. אותו דבר קורה באמצעות מצלמות נסתרות. אף אחד מאיתנו לא יטמין בננה לחברו על מנת שיתחלק אולם הוא יצחק אם מישהו אחר יטמין לו. כולנו רוצים לפעמים להתנהג בצורה כזאת אולם הקוד של החברה לא מאפשר לנו לעשות כן. באמצעות מצלמות נסתרות אנחנו יכולים לתעל מקומות של כעס וגם קצת רוע לצפייה בטלביזיה בלבד מבלי לבצע את זה בפועל.
